<h1>אבודרהם תשעה באב</h1>
<h2>דף יג:</h2>
וטוב לומר במנחת הצומות לאחר התפילה, רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך, בזמן שאדם חוטא ומקריב קרבן, אין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו, ואתה ברחמיך הרבים מכפר לו, ועתה בעונותינו חרב המקדש, ואין לנו לא קרבן ולא כהן שיכפר בעדנו, לכן יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שיהא חלבי ודמי שנתמעט היום בתעניתי חשוב לפניך כחלב מונח על גבי המזבח, ותרצני ברחמיך הרבים, ובקשה זו שנויה בברכות פרק היה קורא בתורה (ברכות י"ז ע"א).
<h2>דף טו.</h2>
והולך שליח צבור להוציא ספר תורה, ואינו אומר אל ארך אפים, ומוציא ספר תורה, ומניחו על מגדל קטן אצל התיבה, ואינו אומר על הכל יתגדל, אלא מתחיל מן ותגלה ותראה מלכותו. והטעם שמשנים מקום הספר תורה, משום דאמרינן בתענית צבור ונותנין אפר מקלה על גבי התבה, משום דכתיב (תהלים צ"א, ט"ו) עמו אנכי בצרה. וקורין כהן ולוי ומפטיר, בפרשת ואתחנן, מן (שם ד', כ"ה) כי תוליד בנים ובני בנים, עד (שם ד', מ') נותן לך כל הימים. ואומר קדיש עד לעילא, ומפטיר בירמיה (ירמיה ח', י"ג) אסוף אסיפם, עד (שם ט', כ"ג) כי באלה חפצתי נאום ה'. ומברך הברכות האחרונות, עד מגן דוד. וכן במנחה. ואמרינן במסכת סופרים, יש שמניחין את תיק הספר על הקרקע, ואומר נפלה עטרת ראשנו, וקורעין ומספידין, כמי שמתו מוטל לפניו, ויש שמשנין מקומן, ויש שיורדין מספסליהם למטה, וכולן מתפלשין בעפר.
<h2>דף ל.</h2>
ואין אומר שלום זה לזה כל הלילה וכל היום, עד שישלימו העם קינותיהם, ואומרים אשרי, ומדלגין יענך ה' ביום צרה, וכן בבית האבל אין אומר אותו, לפי שאין בדין לומר שירה ואומר סדר קדושה, ולא יאמר ואני זאת בריתי אותם, ומחזיר ספר תורה למקומו, ואומר יהללו את שם ה' וגו', ואומר קדיש תתקבל, וקורין איכה. ואחר כך קורין מזמור (תהלים קל"ז) על נהרות בבל, ואומר קדיש יהא שלמא רבא, וקורין אחר כך ספר איוב, ואומר מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך, ואומרים קדיש יהא שלמא רבה. ולענין הנחת תפלין בט' באב, כתב מר רב ששנה, שמותר להניח תפלין, דהא כבר אמרינן אבל מותר להניח תפלין, אבל הראב"ד כתב, שמעולם לא הניחו בתשעה באב, ואומר, שיותר טוב לשים אפר מקלה על ראשו. וכתב הרא"ש, ומסתברא דחייב בתפילין כיון דאבל גופיה לא מיתסר אלא ביום ראשון, דלא חמיר ט' באב מששה ימי אבלות, וברייתא דמצות הנוהגות באבל נוהגות בט' באב, כל שבעה ימים קאמר, ופרושי קא מפרש להו, כגון רחיצה וסיכה נעילת הסנדל ותשמיש המיטה, ולקרות בתורה. והרב רבי מאיר כתב, ונראה דבתשעה באב אין להניח תפלין, כמו ביום ראשון של אבל, שאין יום מר יותר ממנו, יום קביעות בכיה לדורות. וכתב הרא"ש, ואפשר שדחק למצא סמך למנהג אשכנז, אבל לכאורה נראה כמו שכתבתי. ועוד כתב הרב מאיר מרוטנבורק, וציצית נהגו בו קדמונינו בכל אשכנז שלא להתעטף בו בט' באב, ואסמכוה אקרא דכתיב (איכה ב', י"ז) ביצע אמרתו. ואמרינן במדרש איכה רבתי, ביצע פורפוריה דיליה. ויש שאינם רוצים לשנות המנהג, וגם אינם רוצים להיות בלא ציצית, ומתעטפין בטלית קטן תחת בגדיהם, עד כאן.
ומכריז שליח צבור לקהל לומר נחם ה' אלהינו, ומתפללין שמונה עשרה, ואומר אותו בברכת תשכון בתוך ירושלים, כשמגיע עד ובנה אותה בנין עולם במהרה בימינו. וכתב רב עמרם, שאומר נחם ערבית שחרית ומנחה, ורבינו סעדיה כתב במנחה בלבד, וכתב הרא"ש, כל ימי תמהתי למה נהגו שאין אומרים נחם אלא בתפילת המנחה, דהא אמרינן בירושלמי, יחיד בתשעה באב צריך להזכיר מעין המאורע, ומסתמא בכל התפילות קאמר, ערבית שחרית ומנחה, כמו בראש חודש ופורים ותענית, עד כאן. וכבר פשט המנהג כדברי רבינו סעדיה. נחם ה' אלהינו, על שם (ישעיה מ', א') נחמו נחמו עמי. ועל שם (שם ס"ו, י"ג) כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם. את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים, על שם (איוב כ"ט, כ"ה) ואבליו ינחם, ועל שם (שם ס"א, ג') לשום לאבלי ציון. ואת העיר האבלה, על שם (איכה א', ד') דרכי ציון אבלות, והחרבה, על שם (נחמיה ב', י"ז) ירושלים חרבה, ועל שם (ישעיה נ"א, ג') ניחם כל חרבותיה. והבזויה, על שם (איכה א', י"א) כי הייתי זוללה. והשוממה מבלי בניה, על שם (ישעיה נ"ד, א') כי רבים בני שוממה, ועל שם (איכה א', ד') כל שעריה שוממין. ותמצא כי אבלה חרבה בזויה שוממה ראשי תבות אחבש, לרמז (ישעיה ל', כ"ו) ביום חבוש ה' את שבר עמו. היא יושבת וראש חפוי, על שם (איכה ב', י') ישבו לארץ [ידמו] זקני בת ציון וגו', הורידו לארץ ראשם, ועל שם (ירמיה י"ד, ד') חפו ראשם. כאשה עקרה שלא ילדה, על שם (ישעיה נ"ד, א') רני עקרה לא ילדה. ויבלעוה, על שם (איכה ב', ב') בילע ה'. לגיונים, פירוש, מחנות המלחמה, והוא מלשון רבותינו ז"ל (חולין קכ"ג ע"א) לגיון העובר ממקום למקום. והנגיד פירש מזה הענין הבוז לגאיונים (תהלים ק"כ, ג') ואמר כי הלמ"ד בו שורש. ויירשוה עובדי פסילים, על שם שהעמידו צלם בהיכל, ועל שם שירשו אותה, אמר ויירשוה, וכתיב (תהלים פ"ג, י"ג) אשר אמרו נירשה לנו. ויטילו את עמך ישראל לחרב על שם (ירמיה כ"ב, כ"ח) מדוע הוטלו הוא וזרעו, ועל שם (שם י"ד, ט"ז) יהיו מושלכים בחוצות ירושלים. ויהרגו בזדון חסידי עליון, על שם (תהלים ע"ט, ב') בשר חסידך לחיתו ארץ. על כן ציון במרר תבכה, על שם (יחזקאל כ"ז, ל"א) ובכו אליך במר נפש. וירושלים תתן קולה, על שם (ירמיה י"ב, ח') נתנה עלי בקולה. לבי לבי על חלליהם, על שם (שם ד', י"ט) קירות לבי הומה לי לבי לא אחריש, וזהו שאמר לבי לבי ב' פעמים. על חלליהם, על שם (שם ח', כ"ג) חללי בת עמי. מעי מעי, על שם (שם ד', י"ט) מעי מעי אוחילה. על הרוגיהם, שכתוב בה (שם י"ח, כ"א) הרוגי מות. כי אתה ה' באש הצתה, על שם (איכה ד', י"א) ויצת אש בציון. ובאש אתה עתיד לבנותה, כאמור (זכריה ב' ט') ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש וגומר. ברוך אתה ה' בונה ירושלים, שנאמר (תהלים קמ"ז, ב') בונה ירושלים ה'. וגומר התפילה, ואומר עננו, וחוזר שליח צבור התפילה, ואומר בסלח לנו נחמות וסליחות, וגומר התפילה, ואומר ברכת כהנים, ואומר תחנונים של שני וחמישי, ונופלים על פניהם, ואומרים תחינה, ואומר אם עונינו ענו בנו, ואבינו מלכנו, ואנחנו לא נדע, ואומר קדיש תתקבל, ומתפללין ערבית.
<h2>דף ל:</h2>
תנן בפסחים (נ"ד ע"ב) מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין, מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין. ובכל מקום תלמידי חכמים בטלים. ואמרינן בפרק בתרא דתעניות (ל ע"ב) כל העושה מלאכה בט' באב אינו רואה סימן ברכה לעולם.
